Default

הטבח בסרפנד אל חרב

מודעות גוגל

הכתבה נכתבה במקור לפני כמה שנים \ זמן קצר לפני  שתחנך בגבעת מיכאל האנדרטה לזכר חיילי גדוד האנזק ששרתו בצבא הבריטי במלחמת העולם הראשונה. לכאורה עוד אירוע נוסטלגי והוקרת תודה לגדוד החיילים שיצא לו מוניטין רב בקרבות מלחמת העולם הראשונה והוביל בכיבוש חלקים גדולים מארץ ישראל מידי העותמנים.
באוסטרליה וניו זילנד מקנים חשיבות רבה לשימור מורשת האנזק ומייחדים למורשת זו יום זיכרון מיוחד ( ראה הרחבה ). לפני מספר שנים הגיעו צאצאי חיילי הגדוד וערכו שחזור היסטורי של מסלול הקרב במלחמת העולם בראשונה תחת פיקודו של גנרל אלנבי.
לא בארוע ההוא ומן הסתם גם לא בארוע העתיד להערך כאן בקרוב, לא הוזכרה וספק אם תוזכר תקרית מסתורית של אש והרס, חובקת יבשות שבימים אלו הולכת ונחשפת, טפח אחר טפח ושזכתה לכינוי – sarafand massacre. הטבח בסרפנד. מדובר בלא פחות מאשר עדויות לטבח אזרחים שבצעו חיילי גדוד האנזק בתושבי הכפר הערבי סרפנד אל חרב, ששכן אז מצפון מזרח לרחוב מרגולין של היום ושרידיו עדיין ניכרים בשוליה הצפוניים של נס ציונה.

נס ציונה של אותם ימים שכנה על צומת דרכים ראשית בין ראשון לציון ורחובות . המושבה היהודית התפתחה בצומת של שני יישובים ערביים. הכפר הערבי סרפנד אל חרב מצפון , ובשולי רחוב ויצמן שכונת ואדי חנין . שכונה ערבית, שהקים ויזם ערבי בשם אבו גיאבר מהכפר השכן סרפנד .
הכפריים הערביים התפרנסו ממסחר וחקלאות. ילדי הכפרים הערביים ביר סלים ושכונת ואדי חנין למדו בבית הספר לבנים בסרפנד ואחת לשנה התמלא האזור בערבים מכל רחבי ארץ ישראל ודרום לבנון שהתקבצו לחגוג בהילולה מטילת אימה את חג נבי רובין בסמוך לפלמחים. (כאשר הדרך לשם נמשכה מנס ציונה מערבה, בתוואי שמתחיל ברחוב ראובן בימינו והמשכו ב”דרך רבין”. כאשר שמו של רחוב ראובן לא בא לו מראובן לרר המנוח, כפי שהיו שטעו לחשוב, אלא מעברות של השם הערבי רובין…)

נס ציונה הנוכחית ממעטת להסגיר את עברה הערבי והמעט שעוד נותר מתועד בהרחבה דווקא באתרי התעמולה הפלסטינים…..המבקשים לממש את זכות השיבה לעמק השושנים. לא פלא שגם פרשה זו לא זכתה לתעוד הולם, לו היא ראויה ולו למען הצדק ההיסטורי.
למעלה מכך, לפני עשרים שנה הכתבה הזו הייתה כמעט בלתי אפשרית. אבל אוטוסטראדת המידע הפכה כמעט כל פיסת מידע עלומה ונעלמת לנגישה.

הסיפור נשמע כאילו נלקח ממהדורת חדשות עדכנית אבל התרחש לפני כמעט מאה שנים ולקחו בו חלק רשימת משתתפים מפתיעה. אבל לפני העובדות קצת רקע היסטורי הכרחי.
למחנה סרפנד, צריפין של היום, הגיעו חיילי גדוד האנזק כשהם נחשבים כבר לשועלי קרבות ותיקים, עם רקורד מרשים של ניצחונות בקרבות בגליפולי. לחיילים מהיבשת החמישית יצא שם לוחמים ללא חת, הודות לאופי החיים התובעני בחוות החקלאיות בניו זילנד ואוסטרליה והרצון להוכיח להוד מלכותה שעל אף היותם צאצאי הפושעים שהוגלו לאוסטרליה, נאמנותם לכתר אינה עומדת בספק.
היו שם האוסטרלים מגדוד הפרשים Light Horse ( הפרשים הקלים ) אם תרצו – סיירת גולני האוסטרלית, ואיתם חיילים ילידי ניו זילנד, “Kiwi Trooper”בשפה של אז, מגדוד Mounted Rifles . כולם רחוקים מהבית ושבעי קרבות. ההצבה והקירבה ליקב בראשון לציון נחשבה לצ’ופר ופלסטינה נחשבה כבסיס מועדף ביחס למדינות ערב השכנות.

בטרם נפרוש את העדויות שליקטנו על הפרשיה העלומה, נזכיר רק כי העובדות בסיפור שלפנינו התרחשו לפני כתשעים שנה. לרוב העובדות אין תיעוד היסטורי מסודר, ומרבית החומר בתחקיר לא מובא מיד ראשונה, כך גם העדויות המיוחסות למשתתפים בתקרית או מעדויות של אנשים שנכחו במקום .
ערב חג המולד היו החיילים עסוקים בעיקר בהכנות לקראת החג ובהגדלת מלאי היין והרום. בניגוד לחיילים מהאי הבריטי, חיילי האנזק לא העדיפו את היישוב הערבי וראו בתושבים הערבים גנבים מועדים ורוצחים בפוטנציה שלא ראויים לחמלה.
ואכן עד מהרה החלו חיילי האנזק לסבול מגל גניבות. מדי ערב היו מגיעים גנבים מהכפר השכן וסוחבים ציוד יקר ערך מהחיילים . סבלנותם של החיילים החלה לפקוע חיש מהר ובדיעבד הביאה לכליונו של הכפר.
חודשיים לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה, ליל העשירי לדצמבר, שנת 1918 היה קר והחיילים במחנה עסקו בהכנות אחרונות לקראת הלילה האפל.
טוראי לסלי לאורי, יליד ניו זילנד , מספר אישי 65779 מפעיל מכונת ירייה, לא התקשה להירדם על הקיטבג הצבאי שלו, כשלפתע הגיחה מהחשכה דמות שניסתה לקחת את הכרית המאולתרת מתחת לראשו. לאורי התנגד בכל כוחו והחל במרדף יחיד אחר הגנב. מספר יריות נשמעו באפלה וכמה דקות מאוחר יותר נמצא לאורי כשהוא פצוע קשה 80 מטרים מהכניסה לכפר הערבי הסמוך סרפנד שחצץ בין נס ציונה לראשון לציון. לרופא שהגיע מספר דקות לאחר מכן לא נשאר אלא לקבוע את מותו .בנשימתו האחרונה עוד הספק לורי למסור לחבריו שהגנב פנה לכפר הבדואי סרפנד. חבריו לפלוגה של הרובאי פתחו במרדף רכוב אחר החשוד עד שהעקבות נעלמו בכניסה לכפר .
למחרת החלה המשטרה הבריטית לתור אחר הרוצח אך לא גילתה דבר זולת פריט לבוש מקומי בסמוך למקום מציאת הגופה, בסמוך לכניסה לכפר.

מרגע שנודע דבר מותו של לאורי עלה רף התסכול והכעס בקרב חבריו ועד מהרה הפכה אחוות הלוחמים להתארגנות אד הוק לנקמה וענישה ספונטנית ומהירה. אף אחד לא הזדקק לועדת חקירה. סגן מפקד הבריגדה מציין ביומנו שלא נמצאו עדויות נוספות למעורבות המקומיים אבל לחיילים כאמור זה היה מספיק. העובדה שחברם מצא את מותו בכניסה לכפר והמוניטין המפוקפק שיצא לתושביו ככאלו שמתפרנסים מגניבות ולא בוחלים בפגיעה בנפש היו עילה מספקת לחיילי האנזק לסגור חשבון. והם אכן סגרו אותו.

העדויות מספרות על התארגנות של 200 מחיילי האנזק , אוסטרלים וניו זילנדים ואולי גם סקוטים , שהצטיידו בנשק חם, כידונים ושרשרות ברזל. הם כיתרו את הכפר, חסמו את היציאות ממנו ובחסות החשיכה נכנסו הכוחות לכפר. את הנשים, הילדים והזקנים השאירו ללא פגע, אך הגברים זכו לטיפול אחר. לאחר שהוכו מכות נמרצות נורו מרביתם ללא אבחנה. לפני צאתם הבעירו החיילים את מרבית בתי הכפר. שלושים דקות הספיקו לחיילים המאומנים לבצע את הענישה ולצאת מהכפר ללא פגע. בשעות הבוקר כשהתפזר ענן אבק השריפה מעל הכפר, ניבטו מכל פינה ההריסות והנשים שנותרו ספרו כארבעים גופות !

עדות מוקלטת, שהתגלתה במקרה, וניתנה על ידי טד אובראיין, חייל אוסטרלי, שופכת קצת אור על הפרשיה האפלה. “הבדואים היו חלשים, ירינו בהם פנים אל פנים”, כך אובראיין בעדות שהיום הייתה יכולה לשלוח אותו לבית הדין הבינלאומי בהאג … אגב, ברבות השנים הולכות ומתרבות העדויות של מעורבותם של החיילים האוסטרליים בתקרית ובאוסטרליה רואים בכך צל כבד על מורשת האנזק.
בספר שיצא באוסטרליה השנה, טוען העיתונאי האוסטרלי פול דיילי, כי בניגוד לטענה הרווחת, החיילים האוסטרלים לא הסתפקו רק בכיתור הכפר אלא לקחו חלק פעיל בטבח.
בימים הרחוקים ההם אמנת ז’נבה עוד לא נחתמה וטרם הוקם האו”ם על מנת לשלוח את השופט גולדסטון לחקור. אולם הידיעות על הטבח החלו מתפשטות ביישוב ובקרב הכוחות הבריטיים עד שהגיעו למפקדם פילדמרשל אלנבי.
מששמע אלנבי על התקרית, הוא הגיע רכוב על סוסו ועוד בטרם סיים לסקור את מסדר החיילים פנה ואמר להם “היו ימים שבהם הייתי גאה בכם, אולם היום אני מתבייש בכם. אתם לא יותר מאשר אספסוף של פחדנים ורוצחים” …
ולאחר הנאום הקצר פקד אלנבי על הגליית החיילים לבסיס שכוח אל במצריים, הרחק ממנעמי היישוב היהודי והיקב בראשון לציון. אף אחד לא הועמד לדין ומן הסתם גם לא שילם את מחיר הרצח, לאחר שחרף ניסיונות הפיקוד הבריטי, לא הודה איש בהשתתפות במעשה. ובפרספקטיבה של זמן, נראה כי אף אחד לא התאמץ במיוחד למצות את הדין.

זמן קצר לאחר הטבח שוקם הכפר על ידי הצבא הבריטי וממשלות אוסטרליה וניו זילנד ששילמו קנס כספי, מקומו הועתק דרומה מעט לכיוון נס ציונה עד שננטש סופית ונכבש במסגרת מבצע נחשון במלחמת השחרור. ואת שרידיו ניתן לראות עדיין בנסיעה לאורך כביש 431 ולאורך הכביש בין נס ציונה לראשון לציון.
למשוטט ברשת יכול להראות כאילו התקרית (” Surafend affair ” או “sarafand-massacre ” ) אירעה זה עתה. הנושא זוכה לאזכור רב בהיסטוריה המתועדת של האנזק וברשת קיים תיעוד היסטורי מקיף. אלא שהאוסטרלים רואים בתושבי הכפר בדואים ותושבים מצריים ואין כלל אזכור לביטוי פלסטין…
לפני מספר שנים תועד הנושא בתזה אקדמית באוסטרליה ואתר האינטרנט של האנזק האוסטרלי מקדיש לו מספר עמודים עם עדויות ותמונות. בימים אלו משלים ישראלי בשם אורן הראל, שחי בניו זילנד, סרט תיעודי בנושא. ספר שיצא לאחרונה באוסטרליה, תחת השם BEERSHEVA , טוען ל120 הרוגים ומעלה את השאלה כיצד מי שנתפסים כגיבורים יכלו לבצע את המעשה.המשתתפים בטקס שיביטו מהאנדרטה החדשה בגבעת מיכאל לכיוון מזרח, יוכלו לראות אך בקושי שרידים של העבר. אלא שתשעים שנה אחרי התקרית וכששים שנה לאחר שננטש הכפר הערבי השכן מסרב להעלם מדפי ההיסטוריה.
למרבה האירוניה לא טרחו גם הפלשתינים לעסוק כמעט בסיפור ולמנף אותו. אולי מפני שכאן לא יכלו להאשים אותנו…

המאמר הופיע לראשונה במקומון כל נס ציונה * עריכת המאמר אבי בן-דוד * סייע בהכנה יונה סוקולובסקי