Default

המזח בחוף מציצים

מאת איתן רום

היא מקווה שהגשם לא יתפוס אותה על החוף, היא מקווה שהיא תספיק להשליך את אהבתה הנכזבת למי המלח לפני שהדמעות שלה ימלאו את אגם הים התיכון. כן בשבילה זו היא לא פעם ראשונה, אחד אחרי השני היא למדה שאין דרך חזרה, וכמו תמיד , במקום הקבוע באותה השעה , היא מבצעת את תשליך אהבתה.
כמו תמיד הוא אמר , אני מקווה שאת לא תפגעי , כמעט מתפלל לאלוהים , שישמור עליה יותר , אבל בינה לבינו זה היה חייב להיגמר.

אין מציתים חוף מציצים, מזח ישן מוביל לים , חושך של מוצאי שבת בלילה של ירח ריק וחולה. כמו הלב שלה, הגלים מתנפצים אחד אחרי השני על המזח. קונה זר שושנים אדומות , אותו הטקס , אותה המקום ושוב זו רק דמות אחרת שחולפת ומתחלפת בחולות חייה הנודדים. אבל את הטקס על חוף מציצים היא חייבת, לפרק מנשמתה את המלח , את לעטוף את הדמעות היבשות בקורטוב של לחות ימית .ID-100308245

Image courtesy of duron123 at FreeDigitalPhotos.net

קורעת את הפרחים אחד אחד. את עלי הכותרת זורקת לים , מרגישה איך סוערים במים הקפואים של דצמבר, הטיפות מהמזח כבר מלאו את פניה ואת הגבעולים שומרת לאהבה הבאה שאולי תצוץ בשולי הגבעה היכן שהמכונית חונה.

שומרת את הגבעולים קרוב ללב , סתם גבעולים ללא פרחים , גבעולים גוועים , מנותקים מחוט הלב , שמורים אלה בארון , אחד לכל קוץ שפלח את ליבה , שקרע את נשמתה , שחצה את כאבה , שהותיר את נשיותה ריקה ומטלטלת על הגלים של חוף מציצים, משאיר אותה למבטים של תמהונים.

והנה האור בקצה החניה  , אולי זה רמז על זריחה חדשה , רק עוד זריחה חדשה אחת , להרגיש את חום הלב , מבלי להפוך את האריזה ולגלות את תווית התוקף , לעצום את העיניים ולגלות שהיום לא תהיה שקיעה , שלא תהיה אבודה , שלא תגרור את רגליה לחוף ורק שלא יביא פרחים אדומים .